החיים בדרך הטנטרה - הבלוג

שנת 2023 היתה עבורי בסימן חיבור לנשיות שלי, ועוד יותר לאנרגיה הנקבית שבי. הבשורה שקיבלתי בתחילת השנה שיש לי את וירוס הפפילומה בצוואר הרחם בדרגה טרום סרטנית, שלחה אותי לעבודה עמוקה עם עצמי על הנשיות שלי ועל החיבור לנשים בחיי. נשלחתי לחקור מה זה אומר להיות אישה ב 2023 ואיך האנרגיה הזכרית הכה חזקה שיש בתוכי ומסביבי, יכולה להשתלב עם האנרגיה הנקבית שהגוף שלי מבקש שאפנה אליה תשומת לב ואתן לה יותר מקום. נשלחתי לחקור בתוכי, וגם דרך מקורות חיצוניים, על המהות האנרגטית והרגשית של צוואר הרחם, הבסיס של כל הצ'אקרות אצל הנשים המקור לבטחון, הזנה, אדמה, בית ופרנסה. גיליתי בדרך, שאני ממש לא האישה היחידה שוירוס הפפילומה הופיע אצלה בצוואר הרחם בדרגה טרום סרטנית, ושזאת תופעה שלא הרבה נשים מסכימות לדבר עליה, כי יש מסביבה המון בושה ואשמה. השנה הבנתי עד כמה באמת הכוח שלנו כנשים בעולם מדוכא במשך אלפי שנים כי יש לנו מחולל יצירת מציאות בין הרגליים וזה סופר מפחיד את הגברים שאין להם כזה. השנה התחברתי מחדש לנשים בחיי. אחרי כלכך הרבה שנים שרוב החברים הקרובים שלי היו גברים גיליתי שהרבה יותר נעים לי להיות עם נשים. המון משקעים שהיו לי בתוך הגוף של כעס וטינה על נשים מגלגולים קודמים וגם מהגלגול הזה התנקו ונשטפו עם הוירוס שיצא מגופי, ונפתח בי מקום רך יותר להתחבר אל האנרגיה הנקבית שבי ומחוצה לי. השנה גיליתי מחדש את יכולות הריפוי המופלאות של הגוף שלי כשאני בהקשבה עמוקה לכל מה שהוא מבקש ולא מבקש. כשאני בהקשבה עמוקה בעיקר למה שאני מכניסה או לא מכניסה לגוף שלי כולל מזון, תוספי תזונה, מראות, צלילים וגם אנשים או ליתר דיוק אברי מין גבריים. כמורה לטנטרה ומנחה למיניות מודעת, אולי יש איזו ציפייה או מחשבה שאני מקיימת מלא יחסי מין, עם גבר או אחד או כמה גברים, ושחדירה של איבר מין גברי היא חלק מהמיניות שלי. שנת 2023 היתה השנה שלא קיימתי בה אפילו פעם אחת יחסי מין עם חדירה מאז שהתחלתי להיות פעילה מינית בגיל 18!!! ולא, זה לא בגלל שלא היו לי הזדמנויות וזה לא בגלל שלא הייתי פעילה מינית זה בגלל שבחרתי הפעם להקשיב באמת באמת לפות שלי ואפילו עמוק יותר לצוואר הרחם ולרחם שלי והחלטתי שאני הולכת לתרגל באמת עד הסוף מיניות מקודשת. ומה שגיליתי שם כשהקשבתי לה באמת היה עולם ומלואו. שמעתי ויותר נכון הרגשתי, סיפורים רבים על נשים שנחדרות כבר במשך שנים ללא הסכמה. ללא הסכמה בגלל שלא שאלו אותן או בגלל שהן לא עצרו לשאול את עצמן האם זה נכון להן להחדר או להתחבר לגבר כזה או אחר. גיליתי כמה כוח חיים טמון באזור של צוואר הרחם וככל שהוירוס התנקה והמקום חזר לבריאות וחיים, הרגשתי שיש בי יותר ויותר כוח ואנרגיה ליצור בעולם. ויותר ויותר רצון להתחבר אל הקרקע, אל כל מה שדרוש ממני בכדי להביא את היצירה שלי לפועל בעולם. שנת 2023 היתה השנה שבה בחרתי להתעסק הרבה בחומר. התחלתי ללמוד לראשונה באופן רציני שיווק, פרסום וניהול עסקי. לימדתי לראשונה סדנאות בזום בתשלום וגם בחינם. פיתחתי סדנאות פרונטליות חדשות לזוגות הוצאתי פודקאסט חדש על טנטרה והשקתי קורס דיגיטלי לזוגות! זאת השנה שהכנסתי בה הכי הרבה כסף מאז שפתחתי תיק עוסק מורשה ב 2008 וגם הוצאתי בה אולי הכי הרבה כסף על העסק. זאת השנה שבה סוף סוף פתחתי חשבון בנק עיסקי והתחלתי לחשוב איך אני באמת מנהלת את הכסף שלי, ומה זה אומר בכלל להיות אישה שמשפיעה ומלמדת על מיניות ועל חיבור לאנרגיית החיים. את שנת 2024 אני פותחת בלימודים סופר משמעותיים ומרתקים עם ליילה מרטין האגדית בכוונה ללמוד את השיטה שלה VITA להיות Sex, Love and Relationships Coach בשנת 2024 אני מתכוונת להתחיל וליצור יותר ויותר תכנים לנשים אשר יאפשרו להן את החיבור העמוק מחדש אל צוואר הרחם ואל כל מה שהאזור המופלא הזה מאפשר ליצור במציאות. בשנת 2024 אני מתכוונת להפתח לאהבה חדשה יציבה, בטוחה, אוהבת ומחוברת, אשר תאפשר לי להיות בזוגיות אוהבת ומקודשת ובמיניות שתאפשר לשנינו להיות מופרים זה ומזו, להמשיך וליצור ולהשפיע טוב בעולם. אני מאחלת לכולנו השנה להתחבר באמת אל הגוף שלנו ואל הנקודות הכי קדושות ועמוקות בתוכנו ומשם להפיץ ולהדהד אהבה בעולם בכמויות שיאפשרו ריפוי לאנושות  כי יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות... צילמה באהבה עידית ניס

השנה אני רוצה לבקש סליחה מהיוני שלי שזאת המילה בסנסקירט לפות כן, לבקש סליחה מאיבר המין שלי. כי השנה באמת הבנתי והרגשתי בצורה הכי ברורה שזאת יישות בפני עצמה ויש לה רגשות ומחשבות והיא גם מדברת אלי ושאם לא אתייחס אל מה שהיא מנסה להגיד לי היא תגיד את זה בצורה של מחלה שיכולה להיות מסכנת חיים. למי שלא עקבה וקראה השנה נודע לי שחליתי בוירוס הפפילומה בדרגה טרום סרטנית ובתוך מספר חודשים מהידיעה הבראתי באופן טבעי והוירוס נעלם מגופי. וירוס הפפילומה זהו וירוס ויראלי שיש אותו ל 80% מהאוכלסיה גם לגברים. יש לו עשרות זנים רובם לא מסוכנים בכלל והטיפול בהם די פשוט אבל חלק קטן מהם מתיישבים בצוואר הרחם ועלולים להתפתח לסרטן הרחם. לא אפרט כאן יותר מדי על מסע ההחלמה הטבעי שלי, אפשר לגלול אחורה לפוסטים שכתבתי ביום הולדתי האחרון במאי אבל כן אשתף קצת תובנות שעלו לי מתוך מסע החיבור שעברתי עם היוני שלי. במהלך תהליך הריפוי הטבעי שלי עברתי עם עצמי מדיטציות רבות שכללו חיבור ותקשורת ישירה אל היישות הזאת, היוני שנושאת בתוכה את הבסיס של הגוף האנרגטי שלנו את הצ'אקרה הראשונה, צ'אקרת הבסיס. צ'אקרת הבסיס ממוקמת אצלינו הנשים בצוואר הרחם בדיוק במקום שבו וירוס הפפילומה מתיישב אצל חלק מהנשים ויכול להתפתח לתאים טרום סרטניים. צ'אקרת הבסיס מסמלת בטחון, ייציבות, קרקע, אדמה, חיבור לחומר, לשפע, לכסף, לבית ולאמון. אחת מהמסקנות שהגעתי אליהן במהלך המדיטציות שעשיתי ובעקבותיהן היא שכשאחד או יותר מהנושאים האלה של ייציבות, בטחון, אמון, אדמה אינם מקבלים מענה הולם במיוחד בתחום הזוגי והמיני ובטח בשילוב עם תחום החומר, הכסף והפרנסה וירוס הפפילומה הוא אחת מהדרכים של היוני להגיד "מספיק". מספיק להתפשר על מערכות יחסים לא מחייבות מספיק להתפשר על מיניות לא מדוייקת מספיק להתפשר על מה שבאמת מגיע לי לקבל ומספיק לחשוב שאני צריכה לעשות משהו או להיות מישהי בכדי להרגיש אהובה. השנה אני רוצה לבקש סליחה מהיוני שלי על כל הפעמים שלא הקשבתי לך על הפעמים שפעלתי רק מתוך היצר או מתוך הרצון להרגיש אהובה. אני מבקשת ממך סליחה על כל הפעמים שהבטחתי לך שאם הגבר שחודר אלי לא נאמן רק לי אני לא אסכים לו לחדור אליך ובסוף לא קיימתי את ההבטחה אני יודעת שזה כאב לך כי זה כאב גם לי בלב ועכשיו אני גם ממש יודעת שאת לא מרשה לי יותר להרגיש ככה ושמיניות מקודשת שכוללת מפגש של אברי מין יכולה להתממש רק בתוך תא אחד של שני אנשים. היום אני יודעת שאת לפעמים יותר חכמה ממני ושאת כאן בשביל להיות עבורי מורה גדולה היום אני יודעת שאני לא צריכה לחוות חדירה כדי להרגיש אהובה היום אני מרגישה אהובה מעצם היותי מי שאני. לכל מי שקוראת את הפוסט עכשיו ואולי עוברת את מה שאני עברתי בא לי שתדעו שזה לגמרי אפשרי ליצור את החיבור, להרפא ולהשאר עם לב פתוח שולחת מלא אהבה ללב וליוני של כל מי שמתמודדת בימים אלה עם וירוסים ומחלות מין למינהן אולי השנה בכיפור תרצו לבקש מהיוני שלכן סליחה? צילמה באהבה עידית ניס

אחרי שהתגרשתי איבדתי אמון באהבה. חשבתי שלעולם לא אתאהב שוב ושלא אהיה בזוגיות יותר לעולם. חשבתי גם שהדבר הזה שנקרא אהבה או התאהבות בין אנשים, פשוט לא קיים יותר. בשלוש שנים הראשונות אחרי הגירושין הייתי עסוקה בהשרדות. גידלתי תינוקת קטנה רוב הזמן לבד ובמקביל עבדתי מהבית בעבודה משרדית. גרתי אצל ההורים שלי תקופה ורק כשחזרתי במקביל לעבודה המשרדית ללמד יוגה ופילאטיס עברתי לגור בדירה קטנה לבד עם תינוקת בת שנתיים וחצי. בשנים האלה הקשרים היחידים שהיו לי עם גברים היו מיניים נטו. הייתי עושה סקס ללא רגשות בכלל פעם בכמה זמן כשהחרמנות היתה גוברת עלי. לא נהנתי מזה בכלל אבל הייתי ואני עדיין אישה עם חשק מיני גבוה, אז אפשרתי לעצמי מדי פעם למצוא פורקן במיניות עם גברים שהכרתי באפליקציות, דרך חברות או עם אקסים שהסכימו להפגש רק לצורך מין. לאט לאט התחלתי לצאת מהמצב ההשרדותי שהייתי בו והתחלתי ללכת לפסטיבלים, מעגלי שירה, טקסי קקאו ולנסוע לסיני. יובלי היתה קטנה והיא באה איתי כמעט לכל מקום. גם שם הכרתי פה ושם גברים שהקשרים איתם היו קצת יותר עמוקים אבל לא ממש הצלחתי להרגיש אליהם משהו. עד שבטקס קקאו אחד זה קרה. ישבתי מול האש והסתכלתי על אחד מהמוזיקאים ששר והרגשתי איך הלב שלי נפתח ומתרחב ואני מתאהבת בו. עם המוזיקאי הזה לא התממש שום דבר אבל זמן קצר לאחר אותו טקס הכרתי מישהו בפסטיבל וממש התאהבתי בו. זאת היתה פעם ראשונה אחרי המון שנים שהצלחתי להרגיש רגשות למישהו שהייתי איתו במיניות. הקשר המיני בינינו לא המשיך הרבה זמן אבל האהבה והחברות נשארה עד היום. מאז ועד היום הספקתי להתאהב עוד כמה וכמה פעמים ומיניות ללא רגשות הפכה להיות בלתי אפשרית עבורי. התחלתי להרגיש שאני לא יכולה להיות באינטראקציה מינית עם מישהו שהלב שלי לא פתוח אליו, והמפגשים המיניים שלי הפכו להיות הרבה יותר מעניינים, מסקרנים ומעצימים. בשנים האחרונות מאז שנכנסתי לעולם הטנטרה והמיניות המקודשת, עברתי המון תהליכי ריפוי שאפשרו ללב שלי להפתח יותר ויותר ולמיניות שלי להתעדן ולהשתדרג. הלב והמין שלי, שהיו עד לפני כמה שנים מנותקים לחלוטין זה מזה, התחברו עד כדי כך שחדירה במיניות זה לא משהו מובן מאליו עבורי. מהחוויה שלי, חדירה של איבר מין של גבר לאישה כשהלב והמין שלה מחוברים, ובתקווה גם הלב והמין של הגבר מחוברים, יוצרת חיבור אנרגטי מאוד עוצמתי בין שתי הנשמות שמתחברות. מהניסיון שלי חיבור כזה נשאר עוד הרבה שנים אחרי שהמפגש בין הגופים הסתיים ומשאיר את הנשמות קשורות. גברים שחדרו אלינו ויש לנו איתם עדיין חיבור נשמתי שכזה באים לבקר אותנו מדי פעם בחלומות, ובתקופות שאנחנו איתם בחיבור פיזי אנחנו יכולות לחלום עליהם חלומות עם מסרים מאוד מדוייקים. אני לא יודעת איך זה אצל גברים מבחינת חלומות, אבל החוויה שלי היא שגם לפעמים בזמן מעשה האהבה אני מקבלת מסרים חשובים עבורם. בשנה האחרונה קיבלתי מתנה בשם וירוס הפפילומה שגרמה לי להתחבר עוד יותר לרצון העמוק שלי להיות רק עם גבר אחד במיניות ובזוגיות גם יחד. המתנה הזאת נתנה לי גם את מתנת ההמתנה, שאומרת שאני ממתינה לאחד שבאמת שנינו נרצה להיות יחד בכוונה אמיתית וטהורה של הלב לבנות יחד תא זוגי שבו שתי נשמות מתפתחות יחד. העבודה עם זוגות נותנת לי תקווה לדעת ולהרגיש שאהבה זוגית עדיין קיימת. גם אם היא עדיין לא נוכחת בחיי היא אפשרית ומתממשת דרכי בעבודה הכה מקודשת שאני עושה בתמיכה בזוגות לאינטימיות ומיניות מיטיבות ומקודשות. אני עדיין ממתינה והיום כבר מאמינה שאהבה זוגית אמיתית ומדוייקת קיימת וזמינה עבורי. ואני שומרת את החיבור המקודש לאחד שהנשמה שלו ושלי נועדו להיות יחד. #רקאהבה צילום נופר אבן אור

היום אני חוגגת יום הולדת 44 ואני רוצה לחלוק אתכם מתנה. המתנה הזאת היא שיתוף מאוד מאוד אישי ופרטי שלי שרק החברים והחברות הקרובים אלי והמשפחה הקרובה שלי יודעים אותו. בעודי חושבת איך בדיוק לכתוב ולשתף את מה שאני אומרת להגיד, אני קצת רועדת בתוכי ואפילו מתביישת, אבל מחליטה להתגבר על הבושה. השנה האחרונה היתה בסימן בריאות והקשבה עמוקה לגוף, כזאת שעדיין לא חוויתי. כמי שרוקדת מגיל 8 ומתרגלת יוגה ומדיטציה מגיל 28 אני מחשיבה את עצמי כאדם שמאוד מחובר אל הגוף שלו, אך השנה האחרונה גיליתי באמת באמת עד כמה אני מחוברת ועד כמה החיבור הזה חשוב ממש להיותי כרגע בריאה. בינואר 2022 הלכתי לבדיקת פאפ שיגרתית אצל רופאת הנשים, כפי שאני עושה פעם בשנה או שנתיים כבר 20 שנים בערך. למי שלא יודע/ת בדיקת פאפ זוהי בדיקה שבודקת את המצאות נגיף הפפילומה בצוואר הרחם. כחודש לאחר מכן, בעודי נכנסת לאוטו לנהיגה, קיבלתי טלפון מרופאת הנשים שיש לי את וירוס הפפילומה. כששאלתי את הרופאה מה זה אומר היא אמרה לי בקול קר שאני צריכה לקבוע תור לביאופסיה ושהרופא שאליו אלך כבר יסביר לי הכל. למזלי בדיוק אספתי קולגה יקרה שנסעה איתי לשיעור בקורס קונסטלציה משפחתית, והיה לי עם מי לדבר בדרך ולפרוק את כל הפחדים שצפו משיחת הטלפון הקרה, הלא בהירה והמפחידה הזאת. כמו ילדה טובה קבעתי תור לביאופסיה. כשהגעתי לרופא הוא הסביר לי מה הוא הולך לעשות בבדיקה ומה יכול להיות שיקרה אם התשובה תצא שיש חשד להמצאות תאים סרטניים. הוא גם ממש המליץ לי להתחסן כנגד וירוס הפפילומה, על אף גילי המתקדם, ושלח אותי להציע את החיסון גם לבן זוגי, בלי בכלל לשאול האם יש לי בן זוג. התשובה של הביאופסיה הגיעה כעבור מספר חודשים, שהוירוס עדיין קיים בגוף, אך הוא לא התקדם ולא התפתח לתאים טרום סרטניים. קבעתי תור לפאפ נוסף אצל רופאת הנשים והמשכתי בחיי הרגילים. קראתי קצת על הוירוס ודיברתי עם חברים וכולם אמרו שיש את הוירוס הזה ל 80% מהאוכלוסיה ושאין לי הרבה מה לדאוג. ביולי האחרון חליתי בפעם השניה במחלת הקורונה. המחלה עצמה היתה קלה יחסית, אבל תופעות הלוואי שהיו לי אחרי היו ממש חמורות עד בלתי נסבלות. אחרי חודש וקצת מהמחלה ומעבר בית הגוף שלי קרס. לא היתה לי כמעט אנרגיה בגוף לכלום. אלרגיה קלה של סתיו השביתה אותי לשלושה ימים למיטה, מה שאף פעם לא קרה לי, ובכלל חוויתי תקופה של סטרט שהיה קשור להרבה סיבות נוספות. באוקטובר האחרון עשיתי שוב את בדיקת הפאפ. חודש לאחר מכן בעודי באמצע קניות בסופר פארם עם הבת שלי, רופאת הנשים התקשרה וצעקה עלי בטלפון שהגיעו התשובות של הפאפ, שזה חמור ולמה לא קבעתי כבר תור לעשות שוב ביאופסיה. באותו הרגע לא היתה לי חברה לדבר איתה, אבל כבר יום למחרת התקשרתי לחברה שהיא תזונאית ועוד חברה נתורופטית והחלטתי שאני הולכת להבריא. התחלתי בשינוי תזונתי וצמחים וחיכיתי לביאופסיה כדי לראות האם משהו השתנה. במקביל התחלתי לעשות עם עצמי עבודה רגשית ותודעתית בכדי להבין מה המקור הרגשי למחלה ובכדי לרפא את הגוף שלי דרך התודעה. התור לביאופסיה נקבע לי ל 15 לינואר. בפגישה עם הרופא הוא הסביר שיש לי תאים טרום סרטניים ושמומלץ שאעשה פרוצדורה כירורגית לגרד את התאים שעל צוואר הרחם. אחרי שהוא שוב עשה לי ביאופסיה שאלתי אותו האם אין דרך אחר שאפשר לרפא את התאים ואת הוירוס. הוא שוב המליץ לי על החיסון ואמר שאם אני לא עושה את הפרוצדורה הרפואית אני לוקחת סיכון מאוד גדול להתפתחות סרטן הרחם. היקום סידר לי שהיה לי מיד לאחר מכן תור לטיפול במגע אצל חבר אהוב, שתמך בי לפרוק את כל המתח והפחד שנכנסו לי לגוף אחרי הבדיקה והשיחה עם הרופא. אתם יכולים לתאר לעצמכם כמה שזה מפחיד לקבל ידיעה על זה שיש לי בצוואר הרחם תאים טרום סרטניים, שיכולים להתפתח בסיכוי מאוד גבוה לסרטן אם לא אכנס לניתוח שבו יסירו חלק מצוואר הרחם שלי. במשך חודשיים וחצי עברתי מסע מטורף שהיה ממש מבצע של החלמה. דבר ראשון קבעתי תור אצל רופאה פרטית שמומחית באונקולוגיה של האישה ובצוואר הרחם, כי לא הייתי מוכנה יותר לקבל תוצאות של בדיקות בצורה קרה בטלפון וגם לא סמכתי על רופאת הנשים הקודמת. כשהתייעצתי איתה האם לדעתה אני יכולה להחלים ללא הניתוח היא אמרה לי שאם הייתי בשנות ה- 20 שלי, היא היתה אומרת לי שאפשר לנסות, אבל שבגילי הסיכויים מאוד נמוכים וכדי שנקבע תור לניתוח. אז קבעתי תור לניתוח ובמקביל המשכתי עם השינוי התזונתי, לקחתי צמחים חזקים יותר ופטריות מרפא מיוחדות, הלכתי לדיקור והמשכתי עם העבודה הרגשית והתודעתית בדרכים שונות. בערך שבוע אחרי שקבעתי את הניתוח הסתכלתי שוב ביומן וגיליתי שאני אמורה לקבל וסת באותו תאריך של הניתוח. הבנתי שזה סימן בשבילי לדחות את הניתוח ולחכות לתוצאות של הביאופסיה. את כל זה עשיתי כמובן בניגוד לדעתם של הרופאים וגם בניגוד לדעתם של ההורים שלי שמאוד דאגו לבריאותי. הניתוח היה אמור להתקיים כשבוע לפני פורים, מה שהיה גורם לי להיות מושבתת לחלוטין בלי יכולת לרקוד למשך חודש, בגלל חשש מדימומים כבדים אחרי הניתוח. את התוצאות של הביאופסיה קיבלתי יום אחרי שחזרתי מפסטיבל פורים בים המלח אליו הלכתי להנחות סדנאות יוגה, לרקוד ולטבול במים המרפאים של ים המוות. התוצאות הפתיעו אותי ממש. לפי תוצאות הבדיקה העוצמה של הוירוס ירדה וכבר התאים לא היו טרום סרטניים, אבל הוירוס עדיין היה קיים בגוף. הרופא לא ממש שמח איתי ועדיין המליץ לי לעשות את הפרוצדורה הניתוחית, אבל אני שמחתי ממש והמשכתי בתהליך הריפוי שלי שכלל עוד הרבה דברים, רגשיים, אנרגטיים ותודעתיים. החלטתי שבמקום לקבוע תור לניתוח אני קובעת תור לבדיקת פאפ חוזרת אצל הרופאה הפרטית. היא לא ממש הבינה מדוע אני עושה בדיקת פאפ ולא ניתוח, אבל מה לעשות שכסף יכול לקנות היום כמעט הכל ועשתה לי את הבדיקה. כמה ימים לאחר מכן נסעתי אחרי ליל הסדר לסיני. המשכתי עם התזונה שלי, הצמחים, הפטריות, המדיטציות ובעיקר עם האמונה שאני יכולה לרפא את עצמי. יומיים אחרי שחזרתי מסיני קיבלתי הודעה מהמזכירה של רופאת הנשים הפרטית שהבדיקה יצאה תקינה והיא מאחלת לי מלא בריאות. הייתי בשוק, לא האמנתי וביקשתי לדבר עם הרופאה בטלפון. הרופאה חזרה אלי גם לא כלכך מאמינה אבל שמחה בשבילי וקבענו שאעשה בדיקת פאפ נוספת בעוד מספר חודשים. אז נכון לרגע זה וירוס הפפילומה כבר לא נמצא בגופי. התאים הטרום סרטניים החלימו. הגוף הפיזי שלי התחזק ונלחם בהם, ואיתו גם הגוף הרגשי והתודעתי שלי. יש לי עוד המון מה לכתוב בנושא, אבל השעה כבר ממש מאוחרת וכבר הגיעה שעת יום הולדתי. כתבתי את הפוסט הזה ובטח אכתוב עוד כמה פוסטים בנושא בכדי לתת תקווה. אני רוצה לחזק אותנו נשים אהובות ויקרות להתחבר לכל הגופים שלנו ולרחם שלנו, להקשיב לה ולסמוך על עצמנו ועל תחושות הבטן/רחם שלנו. הפוסט הזה לא בא להחליף ייעוץ רפואי בכלל. אני חושבת שכל אישה יודעת בדיוק מה טוב עבורה, השאלה היא האם אנחנו מקשיבות לעצמינו או לסביבה. השאלה היא האם אנחנו מונעות על יד פחד או על ידי אהבה. בכל התקופה הזאת הקפתי את עצמי בנשים חכמות שרק עודדו וחיזקו אותי להקשיב לעצמי ולגוף שלי. הן נתנו לי מהחוכמה ומהרפואה שלהן, אבל בסופו של דבר אני קיבלתי את ההחלטות על גופי. גם רופאת הנשים הפרטית הציגה בפני את הידע והניסיון שלה בצורה נעימה ולא מפחידה, ואיפשרה לי עוד יותר לסמוך על עצמי. עברתי תהליך רגשי מאוד עמוק שעליו אולי אפרט בפוסט אחר, שכלל גם הסרה של הבושה מסביב למחלה ומסביב לכל המשמעויות שלה, ולכן אני מרגישה בנוח לכתוב פוסט כלכך חשוף ואישי כאן. אני מאחלת לעצמי ולכל אישה באשר היא להמשיך להקשיב לגוף שלי, לרחם שלי ולחוכמה הפנימית שלי. אני מאחלת לעצמי ולכל הנשים באשר הן בריאות גופנית, רגשית ותודעתית. אני מאחלת לעצמי ולכל הנשים להיות מוקפות בנשים חכמות, טובות עין ולב, מפרגנות תומכות ואוהבות. אשמח שתכתבו לי בתגובות או בפרטי איפה זה פוגש אתכן? מה הסיפור שלי העלה בכן? האם יש כאן נשים שחלו בפפילומה והחלימו? האם יש כאן נשים שעברו את הפרוצדורה הרפואית?  תודה ל Gilles Levy על התמונה גם הוא יליד חודש מאי, חבר אהוב לממלכת השוורים. מלא מלא מזל טוב לי

אני מאמינה בניסים! ולמה אני מאמינה? כי הם באמת קיימים וקרו לי אינספור פעמים בחיי. חלק מהם היו "יד אלוהים" וחלק מהם היו ניסים שקרו בזכות האמונה וההתמדה שלי ושל היקרים לי. לכבוד חג הניסים כותבת כאן שמונה ניסים נבחרים שקרו לי במהלך חיי: 1. כשהייתי בכיתה ט' הריקוד תפס חלק מאוד גדול בחיי. רקדתי 4 פעמים בשבוע מחול מודרני, בלט קלאסי וג'אז בבית הספר למחול של המועצה האזורית יואב, וחלמתי להיות רקדנית מקצועית. באותה שנה ניגשתי לאודישנים למחנה תרבות ואמנות לנוער - מתא"ן שהתקיים בחופש הגדול והתקבלתי רק ברשימת המתנה. במקום אותו מחנה נסעתי באותו קיץ לירושלים לרקוד בסדנת מחול אצל אחד מהרקדנים של מרתה גראם שהגיע לארץ באופן חד פעמי ומופלא. שנה שלמה לאחר מכן נסעתי פעמיים בשבוע אחה"צ מבית הספר שבקיבוץ לירושלים כדי לרקוד אצל מורה מופלאה אחרת לגרהם - תמרה מיאלניק ורקדתי בלט קלאסי אצל מורה סובייטית מתוקה שהפכה אותי לבלרינה. בסיימו של אותה שנה ניגשתי שוב לאודישנים למתא"ן והתקבלתי לרמה הכי גבוהה של מחנה הקיץ. השתתפתי בו במשך חודש שלם והופעתי בקבוצת הרקדניות הטובות ביותר של המחנה. 2. בתחילת כיתה יא' עזבתי את המורה בירושלים והתחלתי לרקוד בבת דור בתל אביב בתקווה להתקדם בעולם המחול. שרשרת של אירועים הכוללים הטרדות מיניות מילוליות מאחד המורים, ויחס משפיל ומקטין ממורות אחרות הובילו אותי לרדת המון במשקל ולעבור התקף פסיכוטי. הייתי במשך כמעט חודשיים עם אמא שלי בבית על כדורים אנטי פסיכוטיים ולא הלכתי לבית הספר וגם לא רקדתי. העברתי את הזמן בכתיבה, נגינה על גיטרה, ציור, צילום והרבה זמן בחוץ על הדשא בשמש. חזרתי לאכול כרגיל ומצבי הרגשי הלך והשתפר. הורידו לי את מינון הכדורים וכעבור חודשיים הפסקתי עם הכדורים וחזרתי לבית הספר ובהמשך גם חזרתי לרקוד בירושלים. 3. שבוע אחרי שחזרתי לבית הספר התחילו לי כאבי בטן ועלה לי החום. ההורים שלי לקחו אותי למיון ואחרי בדיקות רבות ושונות הכניסו אותי לניתוח והוציאו לי את התוספתן רגע לפני שהוא התפוצץ. 4. בעקבות האירוע הפסיכוטי שחוויתי, שהיום אני יכולה לתאר אותו הרבה יותר כרגע של הארה, לא רצו לגייס אותי לצבא. ההורים שלי התעקשו ובעזרת העובדת הסוציאלית שטיפלה בי ועוד נציג מהקיבוץ שהגיעו איתי לפגישה עם הקב"ן, הסכימו לגייס אותי לצבא בתנאי שיורידו לי את הפרופיל על סעיף נפשי. 5. אחרי הטירונות שלחו אותי לקורס רכזות כוח אדם. לא ממש היה לי אכפת מה אעשה בצבא העיקר לשרת בקריה שאוכל ללכת לרקוד בביכורי העיתים בסוף היום. רכזת כוח האדם של בינוי חיל אוויר בקריה רצתה לשלוח אותי לשרת בכל מיני בסיסים של חיל אוויר בארץ, אבל אני התעקשתי והסברתי לה שאני נשארת בקריה. היא שאלה אותי אם יש לי רקע בהדרכה ואם יש לי ידע במחשבים. עניתי לי שקצת מזה וקצת מזה (זה היה בשנת 1998 כשלא לכל אחד היה מחשב בבית. היא שלחה אותי לדבר עם ראש מחלקת מיכון שהפך להיות המפקד שלי בשנה ותשע הבאות. את השירות הצבאי שלי עשיתי כמנחת יישומים, כשבעצם עזרתי להדריך את כל בינוי חיל האוויר בארץ למעבר מדוס לווינדוס. היה לי שירות צבאי סופר כיפי ומשמעותי ולמדתי בו המון על הדרכה ועל עבודה עם מחשבים. במהלך השירות הייתי רוב הזמן בקריה בתל אביב והלכתי לרקוד פעמיים בשבוע אחרי הצהריים בביכורי העיתים. בסוף השירות הצבאי שלי קיבלתי תואר חיילת מצטיינת מראש להק בינוי, והתקבלתי לעבוד כתומכת טכנית באינטרנט זהב בזכות כל הידע והניסיון שהיה לי במחשבים. 6. הרבה אחרי שהשתחררתי מהצבא וסיימתי את התואר הראשון שלי, בשנת 2012 ואחרי שסיימתי את הלימודים כמורה לפילאטיס וליוגה בארץ החלטתי שאני רוצה ללמוד קורס מורי יוגה בניו יורק. לא ממש ידעתי איך זה יקרה ואיך אצליח לחיות במשך חודשיים בניו-יורק רק עם 2000 דולר. חבר שהכרתי בארץ וחזר לגור בניו יורק הציע לי לבוא לגור אתו יחד בסבלט בדירת חדר במנהטן ועזר לי גם למצוא שם עבודה. בסופי שבוע למדתי בקורס מורי היוגה ובמהלך השבוע עבדתי בחנות בגדים וניקיתי לאישה ישראלית את הבית פעם בשבוע. זאת הייתה אחת התקופות הכי מדהימות שחוויתי בחיי מבחינת הלימודים בקורס המדהים ב Laughing Lotus ומבחינת כל הניסים הקטנים שקרו לי באותה תקופה. 7. לא הרבה זמן אחרי שחזרתי מניו יורק נכנסתי להריון בצורה מתוכננת והתחתנתי עם אבא של יובל. באותה תקופה לימדתי יוגה ופילאטיס בסטודיואים וחדרי כושר בתל אביב. לא היה לי מושג איך המשיך ללמד אחרי שיובל תיוולד ומאוד רציתי להיות אתה בבית לפחות בשנה הראשונה. בת דוד של אבא של יובל שגם הייתה בהריון באותה תקופה, עבדה מהבית כעוזרת אישית של איש עסקים. היא רצתה לעזוב את העבודה ואני רציתי להחליף אותה. לא ממש ידענו איך אוכל לעבוד כי יובל הייתה אמורה להיות בת חודש וחצי כשהייתי אמורה להתחיל לעבוד. יובלי המתוקה לא הייתה סבלנית ונולדה חודש לפני הזמן. ככה יצא שכשהיא הייתה בת חודשיים וחצי התחלתי לעבוד מהבית כעוזרת אישית. עבודה שנשארתי בה במשך שלוש שנים ועזרה לי לבלות הרבה זמן בבית עם יובל כתינוקת ולחזור לאט לאט ללמד כשהיא נכנסה לפעוטון. 8. אחרי שעזבתי את העבודה כעוזרת אישית שכרתי סטודיו ביתי מחברה ופתחתי קבוצות פרטיות של יוגה ופילאטיס. באיזה שהוא שלב הבנתי שיהיה לי הרבה יותר טוב להשכיר בית עם סלון גדול ולהפוך אותו לסטודיו ביתי. לא האמנתי שאמצא בדיוק את מה שחיפשתי אבל זה קרה אחד לאחד באותו היום שפתחתי את קבוצת השכרות הבתים של רחובות. עברתי לגור בבית פרטי עם סלון גדול, רחוב אחד ליד הדירה ששכרתי באותה תקופה. שמתי פרקט בסלון והפכתי אותו לסטודיו ליוגה, פילאטיס ומגע. העברתי שם שיעורי יוגה ופילאטיס, סדנאות מגע לזוגות וסדנאות עיסוי לתינוקות ויוגה לאימהות וגם אירחתי שם כמה וכמה מעגלי שירה. היום אני יודעת שניסים קורים כל הזמן, לא רק בחנוכה. היום אני יודעת שמה שיש לי אליו תשוקה גדולה ואני מאמינה שהוא יקרה קורה, בזכות ההתמדה והאמונה שלי וגם בזכות עזרה של כוחות נסתרים. בחג הזה אני שולחת ברכה לכולנו שתמיד נזכור להאמין בניסים, שתמיד נזכור שהשפע באמת באמת קיים מסביבנו ובתוכנו כל הזמן. בחג הזה אני מברכת אותנו שלא משנה מה קורה לנו וגם כשנדמה לנו שרע וחשוך, תמיד נזכור שהיקום בעדנו והוא תומך בנו בדרכו שלו. אני מברכת אותנו שלא נפחד להאיר ולזהור ולהאמין בכוחות שלנו, ושנדע ונרגיש באמת באמת שאנחנו ראויים לקבל מהיקום את כל הטוב והשפע שהוא רוצה לתת לנו.  שיהיה לנו חג אורים שמח צילם אותי בריטריט האחרון בסיני Harel Agila Stanton

השבוע חבר טוב שהוא גם מאמן הכושר שלי, שאל אותי בזמן שהכנתי מרק "אני רואה נכון, את מחזיקה שום ביד?" לקח לי רגע להבין את השאלה שלו ועוד כמה רגעים של שיחה להבין ששוב השתנתי. מאז שנחשפתי לעולם היוגה לפני 15 שנים עברתי סיבוב של 360 מעלות בנוגע לתזונה ולאורך החיים שלי. ממש עברתי גלגול שלם ונולדתי מחדש כמה וכמה פעמים. כשנחשפתי לעולם היוגה התזונה שלי הייתה מאוד לא מודעת וכך גם הרבה דברים אחרים בחיים שלי. הייתי אז רק בת 27 אבל תכלס הרגשתי ממש זקנה. הבריאות הפיזית והרגשית שלי הייתה נוראית, התזונה שלי הייתה ממש לא בריאה ומסודרת. סבלתי מכאבים בכל הצד השמאלי של הגוף שלי, סבלתי מחרדות, פרנויות וחייתי רוב הזמן בלחץ ובפחד הישרדותי. הזוגיות שלי הייתה מאוד לא בריאה וגרתי בדירה ובאזור שלא ממש אהבתי. התאמנתי הרבה בחדר הכושר בו עבדתי כמורה לפילאטיס על המכשירים ועל מיטות הפילאטיס, אולם הדבר היחידי שהחזיק אותי באותה תקופה באופן רגשי ונפשי היה שיעור היוגה השבועי שלי, לו חיכיתי כל השבוע. הרבה מים זרמו בנהר מאז אותה תקופה. נהייתי מורה ליוגה. למדתי והעמקתי בפילוסופיה של היוגה ובתרגול הפיזי. כאבי הגוף הלכו ופחתו, הפסקתי להתאמן בחדרי כושר, הפסקתי להתאמן בפילאטיס מכשירים, הפסקתי לאכול בשר, דגים וכמעט ולא אכלתי ביצים ומוצרי חלב. הפסקתי לשתות אלכוהול, קפה ותה ובטח שלא ניסיתי לעשן טבק או משהו אחר וגם הפסקתי באיזשהו שלב לאכול שום, בצל ופטריות - נהייתי יוגית. בנוסף לכל מה שהפסקתי להכניס לגוף שלי דרך הפה הפסקתי לצפות בטלוויזיה בכלל, לשמוע רדיו, לקרוא עיתונים ונמנעתי כמה שאפשר מכל סביבה שהיא מתועשת או/ו רעילה. עברתי להשתמש רק במוצרים אורגניים ואקולוגיים לניקיון הגוף, הבגדים והבית ולפני שלוש שנים עברתי לגור קרוב לטבע במושב. היום 15 שנה אחרי, הגוף שלי מרגיש נפלא, בריא וחזק. עברתי הרבה תהליכים רגשיים שעזרו לי גם לנקות את הגוף הרגשי ויש לי הרבה יותר אנרגיות, כוח רצון ומוטיבציה מפעם לפעול בכדי לעשות טוב בעולם. באותה ארוחת צהריים עם החבר, פתאום הבנתי שאני כבר לא כזאת יוגית הדוקה כמו פעם, ועדיין חיה בשלום ובשמחה בתוך הגוף הפיזי והרגשי שלי. הבנתי שהיום אני חיה את הגם וגם. לפני שנה בדיוק אחרי שחליתי בקורונה הגוף שלי היה ממש חלש וביקש שאחזור לאכול חלבון מהחי. חזרתי בהתחלה לאכול ביצים ודגים ובאיזשהו שלב גם אכלתי בשר. אני היום מקשיבה לגוף ומרגישה מתי בשר זה הדבר הנכון עבורי ועבור הגוף שלי. לאט לאט החזרתי גם את השום, הבצל והפטריות לתפריט שלי, ואפילו יצא לי לשתות כוסית של יין פה ושם באירועים מיוחדים. את האבנית מהמקלחות אני מנקה במסיר אבנית לא אקולוגי, וגם אקונומיקה לכיורים ולאסלות זאת כבר לא מילה גסה. והכי כיף לגוף שלי שבנוסף לתרגולי היוגה חזרתי להתאמן בפילאטיס מכשירים ואני עושה אימוני כושר אישיים עם חבר שמאמן אותי. בשנה האחרונה הבנתי ממש דרך הגוף שלי שהחיים כאן על האדמה מאוד מורכבים ושאפשר ורצוי ליהנות מהגם וגם. מיוגית ששומרת על תזונה סאטווית ואורך חיים סאטווי הפכתי במידה מסוימת לאישה טנטרית. הטנטרה מדברת על היכולת של ניגודים להתקיים בו זמנית, על האפשרות להיות אדם "רוחני" שמחובר לעולם הפיזי ולממדים הנמוכים בלי שזה פוגם בגופים הגבוהים יותר. רוב מי שפונה אלי לקליניקה או לסדנאות חושב שעולם הטנטרה הוא "רוחני" ו "גבוה" והוא אכן כזה, אבל לא רק. בחוויית החיים שלי הטנטרה פשוט עושה את החיים בגוף קלים ונעימים יותר. היא מחברת בין התשוקות והיצרים שלנו בגוף לממדים גבוהים יותר של לב, תודעה ורוח ויוצרת תפיסה שהיא שלמה ורחבה יותר. היא יוצרת איזון וחיבור בין מעלה ובין מטה, בין הרוח לגוף ומחברת אותנו פנימה אל הלב. אם זה מדבר אליכם ומעניין אתכם כיצד ניתן לחיות את הגם וגם מוזמנים להיכנס ללשונית סדנאות ואירועים ולהתעדכן אודות סדנאות הטנטרה הקרובות שלי. צילם חיים קמחי

לכבוד יום האישה הבינלאומי התחשק לי לכתוב עשרה דברים המייחדים אותי כאשה, בת כמעט 43 בעולם של היום. אם הייתם שואלים אותי לפני כמה שנים בטוח הייתי עונה אחרת 1. אני רב ממדית ורב גילאית ויודעת לנוע בין הממדים והגילאים במהירות שיא. אני יכולה להתחבר לילדה הקטנה שבתוכי לרגעים בצורה עמוקה ביותר. לכאוב, לצעוק, להיות נזקקת ולהרגיש שאני חייבת תמיכה ברגע זה ממש, ותוך מספר רגעים להתחבר מחדש לאמא שאני ולדאוג לילדה החיצונית שלי למה שהיא זקוקה לו ברגע, או להתחבר לאישה הפראית, העוצמתית והמינית שאני ולהטריף את החושים של הגבר שנמצא איתי. 2. אני מחוברת באופן עמוק לצד הזכרי שבי. אני שלמה עם החיבור הזה ואוהבת אותו מאוד. פעם מאוד התביישתי ביכולת הזאת שלי להיות חדה, בהירה, מהירה ומכוונת מטרה. היום אני מאוד מחוברת אל היכולת הזאת שבי ומשתמשת בה לעשות פעולות מועילות בעולם, לקדם את העסק שלי ולתמוך באנשים שמסביבי להתחבר לאנרגיה של עשיה. אני מרגישה הרבה יותר נוכחת בכל רגע ורגע ביום יום ומשיגה תוצאות שלא חלמתי עליהן אפילו. 3. אני מחוברת לרחם ולדם שלי חיבור שרק הולך ומעמיק. לפני קצת יותר מעשר שנים עדיין לקחתי גלולות למניעת הריון ולא היה לי שום חיבור לרחם ולדם הוסת. מאז שילדתי והפסקתי עם אמצעי מניעה הורמונליים, וככל שהשנים עברו החיבור שלי למחזוריות ולדם הלך והעמיק. היום אני ממש מרגישה בגוף מתי אני מבייצת ומתי הדם שלי מגיע. אני מזהה את השלב שאני נמצאת בו בחודש לפי מצבי הרוח, התיאבון, תחושות הגוף ורמת האנרגיה המינית. 4. ככל שאני מסכימה לעשות שלום עם הצד הזכרי שבתוכי הצד הנקבי שבי מקבל יותר ויותר מקום פשוט להיות. בשנים האחרונות אני עושה מקום בתוכי להיות קצת יותר בצד המקבל והנתמך. אני מרשה לעצמי לבקש ולקבל עזרה. אני מחוברת יותר לצד שנמצא כל הזמן בתנועה ולא תמיד יש לו כייוון ומטרה. אני מרשה לעצמי יותר לחוות את החיים ברגע, גם כשאין שום תוצאה ויעד ברורים. אני יוצאת יותר לטייל בטבע ושוהה בו ללא מטרה, רק מתוך חיבור לאלמנטים השונים. 5. בשנים האחרונות חזרתי לעסוק בתחביבים שמלווים אותי מאז שאני ילדה שלמשך הרבה שנים נדחקו לפינה ולא קיבלו מקום. חזרתי לנגן בגיטרה ולשיר, חזרתי לרקוד ואפילו התאהבתי בסגנון ריקוד חדש. חזרתי לאסוף צדפים, קריסטלים, נוצות ועוד דברים מהטבע איתם אני מקשטת כל פינה אצלי בבית ומאפשרת דרכה מקום לרוח לבוא ולהתגלות בחומר. אני עדיין מתכננת להתחיל לעסוק בקדרות. מחכה לרגע הנכון שיגיע. 6. בשנים האחרונות אני לומדת דברים רק כי בא לי ללמוד אותם והם מעניינים אותי, ולא בגלל שצריך וכדי או בגלל שהם "יקדמו" אותי או "יפתחו" לי איזושהי דלת. בעבר למדתי כמה דברים גם כי היה לי בא, אבל גם כי חשבתי שזה מה שיפתח ויקדם אותי. כמעט תמיד כשבחרתי ללמוד משהו מתוך מטרה, מהר מאוד נמאס לי להתעסק בו ולא המשכתי. לעומת זאת כל דבר שלמדתי מתוך מקום של תשוקה פתח לי עולמות חדשים בתוכי ומחוצה לי והעיף אותי למקומות שלא חשבתי שאגיע אליהם. 7. היום אני כבר לא מפחדת ולא מתביישת להיות עצובה, עצבנית, כועסת או מוטרדת. היום כשאני פוגשת רגשות "דחוסים" או "נמוכים" אני יודעת שהם כאן כדי להאיר לי על משהו שכבר לא עובד ומבקש להתנקות. היום בימים שאני עצובה או כועסת, אני כבר לא מסתגרת בעצמי ושותקת, אלא מתקשרת עם העולם והאנשים הסובבים אותי את הצרכים והרגשות שלי ומאפשרת לי להיות כפי שאני גם ליד א.נשים אחרים. היום אני לוקחת אחריות על הרגשות שלי ועושה איתם עבודה לפני שאני משליכה אותם על אחרים. רוב הזמן זה עובד לי וכשזה לא עובד אני נהיית מודעת לזה שאני משליכה על אחרים ומתקשרת את הידיעה הזאת עם הקרובים אלי. אני מרשה לעצמי להיות גם חלשה ופגיעה ליד אחרים, אפילו מול התלמידים בסדנאות שלי, ויודעת שהרגשות הם כמו גלים ועוד רגע הגל הנמוך יעבור ויגיע גל גבוה. 8. בשנים האחרונות התגברתי על פחדים מאוד עמוקים ושורשיים שהיו טבועים בי שנים כמו פחד מדבורים (נעקצתי השנה פעמיים), פחד להכניס את הראש למים בבריכה (היום אני מתרגלת ריקוד במים בקבוצה), פחד ממים קרים (אני טובלת בבריכות ומים קפואים בהנאה) ועוד. היום אני פחות מפחדת ויותר מתרגשת מהלא ידוע והלא מוכר, ועם זאת שמחה ומוכנה יותר להתנסות בדברים חדשים שפעם חשבתי שלא אנסה. מתרגשת לגלות כל פעם מחדש שלמרות שאולי היה בי קצת פחד, נשארתי בחיים אחרי החוויה ואפילו יצאתי מחוזקת ושלמה יותר עם עצמי ובא לי ממנה עוד. 9. היום אני כבר לא מחכה לאביר על הסוס הלבן שיבוא ויציל אותי ויוציא אותי מהבור בו אני כלואה. הרבה שנים חשבתי שהוא צריך להגיע וכשהוא יגיע אז הכל יהיה בסדר. היום אני יודעת שהכל כבר בסדר. היום אני יודעת שאני יכולה לבחור לצאת מהבור בעצמי בכל רגע נתון ואין שם אף אחד שמחזיק אותי כלואה. אני נהנית להיות אישה חופשיה שבוחרת אם, מתי ואיך להיות בקשר עם גברים בחיי. שמחה שיש לי הרבה חברים גברים, בוגרים ומודעים ושהחברות בינינו יכולה להתקיים ולהמשך גם ללא שום אינטראקציה מינית בינינו. היום אני יודעת שאני אהובה ומוערכת על ידי הגברים שבחיי גם אם אין בינינו מיניות. אני שמחה לשמור את החיבור המיני רק לגבר אחד אתו יש לי קשר אוהב, מכבד ואינטימי. קשר של לב, רגש, תודעה ומיניות מעצימה. 10. אחרי המון שנים שלבשתי על עצמי שריון שכיסה על הפגיעות והחולשה שלי וגרם ללב שלי להסגר, אני יכולה להגיד בוודאות שחלקים מאוד גדולים ממנו כבר אינם קיימים. לחלקים הרכים שבי יש היום הרבה יותר מקום וזה מאפשר לי ליצור חיבורים עמוקים ואינטימיים יותר עם הגברים והנשים שבחיי. ככל שאני יותר פוגשת את המקומות החלשים והפגיעים שבי, יש בי יותר מקום לפגוש אותם אצל אחרים ואחרות. אני מרגישה שהתרחבתי ויש בי מקום יותר להכיל את המורכבות של החיים שבתוכי ומסביבי. יש בי הרבה יותר חמלה וחיבור לכל בעלי החיים והצמחים, לבני האדם באשר הם ולאדמה. היום אני מרגישה אישה ממש לא מושלמת, אבל ממש שלמה  בתמונה אני מתחברת אל עץ החרוב האהוב עלי

שבת בצהריים אני תופסת לי פינה ליד הקמין לקרוא ספר ויובל בשיחת וידיאו עם החבר האהוב שלה מרחובות זה שהכירה בגן לפני יותר משלוש שנים ומיד התאהבו. הם לא התראו כבר יותר משנה, אבל הם מדברים ומשחקים דרך המסך כאילו הם נפגשים עדיין כל יום כמה קסם יש באהבה הטהורה הזאת ללא סיפורים ללא השלכות פשוט חיבור בין שני לבבות פתוחים ואוהבים שלמרות המרחק והזמן שעבר מעבירים עכשיו כבר כמה שעות יחד בשיחת וידיאו, צחוק ומשחק אהבה טהורה ואני, תוך כדי קריאה בספר "מעבר המכשפים" על החוטים האנרגטיים הנרקמים ונשארים במשך 7 שנים, בין גבר ואישה שהיו באינטימיות בעבר על זה שיש איזושהי אנרגיה שממשיכה לזרום מהאישה אל הגבר כל עוד לא יתבצע שם תהליך של שחזור וניקוי חושבת על כל מערכות היחסים האינטימיות שהיו לי עד לפני כמה שנים על כל הפעמים שנכנסתי לאינטימיות מינית רק כי הגוף שלי ביקש לפרוק מתח על כל הפעמים שלא באמת רציתי להיות במיניות, אבל היה לי לא נעים לומר לא ופחדתי פחדתי שאם אומר לא הוא ילך ואשאר לבד פחדתי להרגיש לא אהובה ולא רצויה פחדתי לאכזב וליצור סיטואציה לא נעימה ועל כל הפעמים שרציתי להיות במיניות רק בכדי לקבל חום ואהבה רק בשביל להרגיש קרבה והערכה עצמית וכל הפעמים בהם לא ממש הייתי נוכחת בגוף ובתודעה כי שתיתי או עישנתי או כי המחשבות שלי נדדו למקומות אחרים לחלוטין מאשר אותו רגע אינטימי גם היום, אחרי שנים של מודעות ותרגול אני יכולה למצוא את עצמי לרגע מתפתה להיכנס למיניות מתוך צורך או ריצוי או כשאני לא לגמרי בנוכחות ואז אני עוצרת בודקת מה באמת חי למה אני שם פותחת את מה שעובר עלי לשיחה עם הפרטנר ובודקת איפה הוא ולרוב, משהו יעלה שם שהוא לא רק שלי ונחקור את זה יחד ואולי בסוף מיניות תתממש ואולי לא אבל נהיה שנינו מודעים לסיבה של החיבור וניצור יחד קרבה ואינטימיות אני יודעת שזה נשמע מאוד אוטופי כזה להיות במודעות כזאת גבוהה עם עצמי לצרכים ולרצונות שלי להיות מסוגלת לתקשר אותם עם הפרטנר שלי מבלי לפחד וגם לקבל פידבק ושיתוף פעולה וליצור ביחד הזדמנות לריפוי משותף אני יודעת שלא כל הגברים וגם לא כל הנשים הגיעו לרמת מודעות כזאת ומסוגלים גם לתקשר את מה שהם פוגשים בצורה כנה ופתוחה כי זה מפחיד זה מפגיש עם חלקים מודחקים וכואבים שלנו וזה דורש אומץ, התמסרות ואמונה אולי בגלל זה אני היום ממש בררנית בנוגע לפרטנרים שלי למיניות אולי בגלל זה אני לא עונה לאף אחד שמנסה להתחיל איתי בהודעות ברשת ואולי בגלל זה אני מתמחה כל-כך במיניות מודעת, בריאה ומקודשת כי זה מה שאני מתרגלת ביום יום שלי מודעות לעצמי מודעות לאחר תקשורת כנה ופתוחה ודיוק בחיבור פיזי, רגשי, מנטלי ואנרגטי אנחנו לא ילדים עברנו אי אלו דברים בחיינו מערכות יחסים פרידות, אכזבות נישואין, גירושין ריבים, השלמות והכל יושב לנו בגוף וצף בכל פעם שיש טריגר קטן אז זה לא פשוט להביא את עצמינו באותנטיות רדיקאלית לקשר זה מפחיד זה מעמת ולא כולם רוצים להתמודד עם כל השדים שלהם מהעבר מאחלת לנו תודעה שקטה יותר לב פתוח יותר גוף רגוע ונעים יותר ורוח של ילדים כאלה שרק רוצים לשחק יחד למרות המרחק והזמן כדי לחבור יחד בריפוי באהבה טהורה  צילמה ענת לוינסקי

יש משהו אחד שלא הרבה אנשים יודעים עלי - אני לא רואה טוב. אני מרכיבה משקפיים. אני רוב היום עם עדשות מגע ומרכיבה משקפיים רק בלילה לפני השינה, אבל הראיה שלי גם עם המשקפיים והעדשות אף פעם לא לגמרי חדה. זה ככה מאז שהייתי בת 17 כשביליתי בבית במשך חודש תחת השפעת כדורים פסיכיאטרים שניתנו לי בטענה שמשהו אצלי לא בסדר. הראייה הפיזית שלי אמנם החלה להיטשטש, אך הראיה שלי את העולם והדברים בו רק נהייתה חדה יותר וברורה יותר. היום אני גם יודעת שיש לזה שם או הסבר שנקרא "פרוז'קטורית מנטלית". וכזאת אני. רואה, מאירה, מנתחת, מסבירה וחודרת. זה לא תמיד נעים, לשני הצדדים במיוחד אם אני לא מוזמנת לחקור, לנתח, לשקף ואפילו לייעץ. למדתי במשך השנים האחרונות שהרבה יותר נכון עבורי להמתין להזמנה ראויה להראות ולשקף למי שמבקש ממני ולא להתפרץ ומיד להגיד לאחרים את מה שאני רואה. כי אני רואה הכל, וגם מרגישה, בגוף. אני רואה ומרגישה את הסיפורים, הדפוסים, הלופים המנטליים, האמונות המגבילות, הרגשות המודחקים והבלתי מבוטאים, אני באמת רואה הכל. וגם יודעת ממבט עיניים ראשון אני יכולה לדעת המון על האיש או האישה שמולי ואפילו רק מתמונה ובטח מהקול בצד השני של הטלפון. וזה לא פשוט לחיות ככה לא כולם תמיד רוצים להסתכל במראה ולראות את כל הקמטים, הכתמים, העיוותים והפצעים שלהם. הרבה א. נשים מעדיפים לשים משקפים ורודות או איפור, ולהסתובב במציאות כאילו החיים הם סרט של וולט דיסני. למזלי ולחוכמתי מצאתי לי מקצוע בו אני יכולה להשתמש ביכולת הראיה שלי. בחוכמה, בתשומת לב ובהסכמה. ומי שהיה אצלי בקליניקה או בסדנה יודע אני אומרת רק את האמת בעיקר את זאת שא.נשים מפחדים לשמוע אני לא מתנחמדת כדי שיישארו אצלי בתהליך הגוף שלי כל-כך פתוח שהוא קולט הכל כל ניאונס, כל טון דיבור והמיינד שלי חד, מנתח את כל מה שהגוף מרגיש ויוצר פלט שיוצר טרנספורמציה לפעמים הטרנספורמציה חזקה מדי. זה כמו מדיסינה שצריך לדעת באיזה מינון להשתמש בה ומה לעשות אחרי שהיא מסיימת את העבודה שלה איך לחזור ולהרכיב את כל החלקים מחדש אחרי שעברו פירוק ואני שם מרגישה רואה יודעת נותנת יד למי שמבקש עוזרת לחבר מחדש את מה שהתפרק ומבקש להיאסף זה מסע שלא כל אחד בשל לעבור אותו אבל האמיצים ביותר שנשארים איתי לתהליכים ארוכים זוכים בטרנספורמציה חזקה ובריפוי עמוק אם זה מדבר אליכם, אפשר לפנות אלי בפרטי או בוואטסאפ ואשלח לכם את כל הפרטים היבשים אודות המפגשים איתי בקליניקה, שיספרו לכם גם אודות כל הכלים שלמדתי ורכשתי במסע חיי. אבל בפועל, אם תשאלו כל מי שמבין קצת הריפוי מתחיל ומסתיים בראיה ובחדות שלא ממש זקוקה למשקפיים בכדי לראות וליצור שינוי כאן ועכשיו במציאות צילמה ע נת לוינסקי