אני מאמינה בניסים!

ולמה אני מאמינה?

כי הם באמת קיימים וקרו לי אינספור פעמים בחיי.

חלק מהם היו "יד אלוהים"

וחלק מהם היו ניסים שקרו בזכות האמונה וההתמדה שלי ושל היקרים לי.

לכבוד חג הניסים כותבת כאן שמונה ניסים נבחרים שקרו לי במהלך חיי:

1. כשהייתי בכיתה ט' הריקוד תפס חלק מאוד גדול בחיי. רקדתי 4 פעמים בשבוע מחול מודרני, בלט קלאסי וג'אז בבית הספר למחול של המועצה האזורית יואב, וחלמתי להיות רקדנית מקצועית.

באותה שנה ניגשתי לאודישנים למחנה תרבות ואמנות לנוער - מתא"ן שהתקיים בחופש הגדול והתקבלתי רק ברשימת המתנה. במקום אותו מחנה נסעתי באותו קיץ לירושלים לרקוד בסדנת מחול אצל אחד מהרקדנים של מרתה גראם שהגיע לארץ באופן חד פעמי ומופלא. שנה שלמה לאחר מכן נסעתי פעמיים בשבוע אחה"צ מבית הספר שבקיבוץ לירושלים כדי לרקוד אצל מורה מופלאה אחרת לגרהם - תמרה מיאלניק ורקדתי בלט קלאסי אצל מורה סובייטית מתוקה שהפכה אותי לבלרינה. בסיימו של אותה שנה ניגשתי שוב לאודישנים למתא"ן והתקבלתי לרמה הכי גבוהה של מחנה הקיץ. השתתפתי בו במשך חודש שלם והופעתי בקבוצת הרקדניות הטובות ביותר של המחנה.

2. בתחילת כיתה יא' עזבתי את המורה בירושלים והתחלתי לרקוד בבת דור בתל אביב בתקווה להתקדם בעולם המחול. שרשרת של אירועים הכוללים הטרדות מיניות מילוליות מאחד המורים, ויחס משפיל ומקטין ממורות אחרות הובילו אותי לרדת המון במשקל ולעבור התקף פסיכוטי.

הייתי במשך כמעט חודשיים עם אמא שלי בבית על כדורים אנטי פסיכוטיים ולא הלכתי לבית הספר וגם לא רקדתי. העברתי את הזמן בכתיבה, נגינה על גיטרה, ציור, צילום והרבה זמן בחוץ על הדשא בשמש. חזרתי לאכול כרגיל ומצבי הרגשי הלך והשתפר. הורידו לי את מינון הכדורים וכעבור חודשיים הפסקתי עם הכדורים וחזרתי לבית הספר ובהמשך גם חזרתי לרקוד בירושלים.

3. שבוע אחרי שחזרתי לבית הספר התחילו לי כאבי בטן ועלה לי החום. ההורים שלי לקחו אותי למיון ואחרי בדיקות רבות ושונות הכניסו אותי לניתוח והוציאו לי את התוספתן רגע לפני שהוא התפוצץ.

4. בעקבות האירוע הפסיכוטי שחוויתי, שהיום אני יכולה לתאר אותו הרבה יותר כרגע של הארה, לא רצו לגייס אותי לצבא. ההורים שלי התעקשו ובעזרת העובדת הסוציאלית שטיפלה בי ועוד נציג מהקיבוץ שהגיעו איתי לפגישה עם הקב"ן, הסכימו לגייס אותי לצבא בתנאי שיורידו לי את הפרופיל על סעיף נפשי.

5. אחרי הטירונות שלחו אותי לקורס רכזות כוח אדם. לא ממש היה לי אכפת מה אעשה בצבא העיקר לשרת בקריה שאוכל ללכת לרקוד בביכורי העיתים בסוף היום. רכזת כוח האדם של בינוי חיל אוויר בקריה רצתה לשלוח אותי לשרת בכל מיני בסיסים של חיל אוויר בארץ, אבל אני התעקשתי והסברתי לה שאני נשארת בקריה. היא שאלה אותי אם יש לי רקע בהדרכה ואם יש לי ידע במחשבים. עניתי לי שקצת מזה וקצת מזה (זה היה בשנת 1998 כשלא לכל אחד היה מחשב בבית. היא שלחה אותי לדבר עם ראש מחלקת מיכון שהפך להיות המפקד שלי בשנה ותשע הבאות.

את השירות הצבאי שלי עשיתי כמנחת יישומים, כשבעצם עזרתי להדריך את כל בינוי חיל האוויר בארץ למעבר מדוס לווינדוס. היה לי שירות צבאי סופר כיפי ומשמעותי ולמדתי בו המון על הדרכה ועל עבודה עם מחשבים. במהלך השירות הייתי רוב הזמן בקריה בתל אביב והלכתי לרקוד פעמיים בשבוע אחרי הצהריים בביכורי העיתים. בסוף השירות הצבאי שלי קיבלתי תואר חיילת מצטיינת מראש להק בינוי, והתקבלתי לעבוד כתומכת טכנית באינטרנט זהב בזכות כל הידע והניסיון שהיה לי במחשבים.

6. הרבה אחרי שהשתחררתי מהצבא וסיימתי את התואר הראשון שלי, בשנת 2012 ואחרי שסיימתי את הלימודים כמורה לפילאטיס וליוגה בארץ החלטתי שאני רוצה ללמוד קורס מורי יוגה בניו יורק. לא ממש ידעתי איך זה יקרה ואיך אצליח לחיות במשך חודשיים בניו-יורק רק עם 2000 דולר.

חבר שהכרתי בארץ וחזר לגור בניו יורק הציע לי לבוא לגור אתו יחד בסבלט בדירת חדר במנהטן ועזר לי גם למצוא שם עבודה. בסופי שבוע למדתי בקורס מורי היוגה ובמהלך השבוע עבדתי בחנות בגדים וניקיתי לאישה ישראלית את הבית פעם בשבוע. זאת הייתה אחת התקופות הכי מדהימות שחוויתי בחיי מבחינת הלימודים בקורס המדהים ב Laughing Lotus ומבחינת כל הניסים הקטנים שקרו לי באותה תקופה.

7. לא הרבה זמן אחרי שחזרתי מניו יורק נכנסתי להריון בצורה מתוכננת והתחתנתי עם אבא של יובל. באותה תקופה לימדתי יוגה ופילאטיס בסטודיואים וחדרי כושר בתל אביב. לא היה לי מושג איך המשיך ללמד אחרי שיובל תיוולד ומאוד רציתי להיות אתה בבית לפחות בשנה הראשונה. בת דוד של אבא של יובל שגם הייתה בהריון באותה תקופה, עבדה מהבית כעוזרת אישית של איש עסקים. היא רצתה לעזוב את העבודה ואני רציתי להחליף אותה. לא ממש ידענו איך אוכל לעבוד כי יובל הייתה אמורה להיות בת חודש וחצי כשהייתי אמורה להתחיל לעבוד. יובלי המתוקה לא הייתה סבלנית ונולדה חודש לפני הזמן. ככה יצא שכשהיא הייתה בת חודשיים וחצי התחלתי לעבוד מהבית כעוזרת אישית. עבודה שנשארתי בה במשך שלוש שנים ועזרה לי לבלות הרבה זמן בבית עם יובל כתינוקת ולחזור לאט לאט ללמד כשהיא נכנסה לפעוטון.

8. אחרי שעזבתי את העבודה כעוזרת אישית שכרתי סטודיו ביתי מחברה ופתחתי קבוצות פרטיות של יוגה ופילאטיס. באיזה שהוא שלב הבנתי שיהיה לי הרבה יותר טוב להשכיר בית עם סלון גדול ולהפוך אותו לסטודיו ביתי. לא האמנתי שאמצא בדיוק את מה שחיפשתי אבל זה קרה אחד לאחד באותו היום שפתחתי את קבוצת השכרות הבתים של רחובות. עברתי לגור בבית פרטי עם סלון גדול, רחוב אחד ליד הדירה ששכרתי באותה תקופה. שמתי פרקט בסלון והפכתי אותו לסטודיו ליוגה, פילאטיס ומגע. העברתי שם שיעורי יוגה ופילאטיס, סדנאות מגע לזוגות וסדנאות עיסוי לתינוקות ויוגה לאימהות וגם אירחתי שם כמה וכמה מעגלי שירה.

היום אני יודעת שניסים קורים כל הזמן, לא רק בחנוכה.

היום אני יודעת שמה שיש לי אליו תשוקה גדולה ואני מאמינה שהוא יקרה קורה, בזכות ההתמדה והאמונה שלי וגם בזכות עזרה של כוחות נסתרים.

בחג הזה אני שולחת ברכה לכולנו שתמיד נזכור להאמין בניסים,

שתמיד נזכור שהשפע באמת באמת קיים מסביבנו ובתוכנו כל הזמן.

בחג הזה אני מברכת אותנו שלא משנה מה קורה לנו וגם כשנדמה לנו שרע וחשוך, תמיד נזכור שהיקום בעדנו והוא תומך בנו בדרכו שלו.

אני מברכת אותנו שלא נפחד להאיר ולזהור ולהאמין בכוחות שלנו,

ושנדע ונרגיש באמת באמת שאנחנו ראויים לקבל מהיקום את כל הטוב והשפע שהוא רוצה לתת לנו.



שיהיה לנו חג אורים שמח

צילם אותי בריטריט האחרון בסיני Harel Agila Stanton